תרצי להגדיל (ת'מצפון) בשקל תשעים?
פרידות זה מבעס, אבל אם יש מישהו שאני כבר מתה להעיף מהבית בראשון לספטמבר זה המפקח הדמיוני שיושב לי על הכתף ומתחילת יולי מתגרה בי עם חותמת: לא אם השנה, אבל עוברת - וחופר:
איזו אמא את.
מאכילה את הילדים שלך ג'אנק.
צ'יפס זה לא תוספת.
פופקורן זה לא ארוחת ביניים.
מקדונלדס זה לא מסעדה.
זירו זה רעל.
טיול עם הכלב זה לא יציאה לטבע.
מענין כמה דקות שקט קונה הסוכריה הזו... (קרדיט: Ari Sherbill on Unsplash)
מה מחכה לי בראשון בספטמבר
אני מדמיינת איך בשישי הקרוב, אחרי שאפרד בנשיקות מהילדים, אנסה לחמוק מהמפקח הארור באלגנטיות ביציאה מהשער.
ואיך הוא בכל זאת מצליח להעמיד אותי עם יתר האמהות בטור עורפי שפוף.
האבות מצידם, מתעלמים מהטור הדמיוני בלאו הכי, גוררים את ההוואייאנס לקפה הקרוב חסרי דאגות, פשוט כי קשה לפספס את השלט הענק והדמיוני, התקוע באלכסון דמיוני, ליד המפקח הדמיוני:
פה זה תור שבו לא מקבלים כלום בחינם. התור הדמיוני הזה אינו קשור לספורט, ערוץ E, נהיגה אתגרית, ספורטס אילוסטרייטד ו/או טעימות וויינשטפן. התור מיועד אך ורק למי שבאופן די מזוכיסטי שאינו מובן גם לנו, בוחן את עצמו משום מה מדי יום באשר לטיב ההורות שלו, בדגש על איכות התזונה והפעילות שהעניק לילדיו במהלך החופש הגדול.
המפקח מתשאל אחת אחת, עד שמגיע תורי והנה הוא שואל אותי, אפילו שהוא יודע את התשובה:
כמה פעמים הייתם במקדונלדס ביולי-אוגוסט 2017?
שלוש-ארבע...
אני עונה בלחש, משקרת במצח נחושה.
אני הרי כבר מכירה את תפריט הקיץ בעל פה ויודעת למפות את מלאי המתנות בכל סניף במחוז, בכל רגע נתון.
בורגר ראנץ' גם נחשב.
אה, אז טיפה יותר... לא ממש זוכרת כמה.
סוסו אנד סאנז נחשב?
ומה עם חו"ל?
מממ...מה איתו? אני שואלת בתמימות.
מתפללת שיתן לי נקודות זכות על כמות פירות היער הטריים שאכלנו בלי הכרה בפרייבורג.
כתוב לי כאן שגם בחו"ל הייתם במקדונלדס. פעמיים.
הוא מרים מבט חמור מבעד למשקפיים.
כן, אבל שם זה תפריט אחר. יותר... שקר כלשהו.
אפילו אחיינית שלי לא מפחדת מהמבורגרים. (צילום: אלעזר יפרח)
והמפקח כותב וכותב, אני מנסה להציץ לו בגיליון ולראות את ההערכה שלי.
מתה לדעת איפה אני בסקאלה הזו של ההורות בקיץ.
במיוחד של האמהות שעובדות מהבית, שנאלצו לפתח מנגנוני הישרדות יצירתיים, הגנות-על של אשת ברזל, חומות התעלמות בצורות.
אקזיביט איי
הוא אומר ברשמיות ושולף צעצוע שקיבלנו במסעדת הקשתות הצהובות.
בשלב הזה אני מבקשת לשמור על זכות השתיקה.
מזל שתיעדתי לפחות ארוחת ביניים אחת נורמלית
המפקח ממשיך.
אקזיביט בי
הוא שולף בסיפוק את מה שקברתי עמוק בתיקיית הטראש: קבלה דיגיטלית מ-Google על סך הורדות המשחקים והשדרוגים בסלולארים של הילדים.
איזו פעילות עשית איתם בחופש? טיולים בטבע? יוגה בפארק? אופניים בנמל?
נראה שאפילו הוא מתאמץ לתת לי איזה פתח מילוט, איזה שריג להיאחז בו בזרימה המטורפת של נהר רגשות האשמה.
ואני, כל מה שעובר לי בראש זה כמה חם ביולי-אוגוסט ומי רצה בכלל לעזוב את המזגן ושגם ככה היה לי קשה להתרכז בפינת העבודה הזמנית שלי באמצע הסלון, מנסה לתפקד על תקן מנהל אזרחי.
חברה והילדים. תפסיקו לשלוח לי תמונות כאלה. לא תשכנעו אותי לצאת מהמזגן.
XBOX זה לא פעילות???
בשלב הזה הגרון שלי מתמלא דמעות ואני מתפללת שייטפל כבר לאמא הבאה אחריי, למרות חיבתי אליה, שמתבטאת כבר שנתיים בלייקים הדדיים.
הרי כמעט ולא הגבלתי את הילדים עם הניידים! עשיתי הכל רק שיתנו לי קצת שקט לעבוד.
וידוע שכל המסכים מקדשים את המטרה.
כל שאלה שהתחילה באמא אפשר נענתה מיד בכן.
מדי פעם, תוך כדי שאני מקלידה בלהט, ככה בשביל ההרגשה שאני מתפקדת, הייתי עונה לא מאמי, זה מלא סוכר.
שאלתי אם אפשר להוריד משחק בשלוש תשעים...
אה כן מאמי.
וככה הרווחתי פה עשר דקות, ושם עוד חצי שעה.
אקזיביט סי
הוא מסובב לכיווני את האייפון 4 שלו (בכל זאת, אין למשרד המצפון תקציב) ומראה לי צילום מסך מהוואטסאפ המשפחתי.
מזהה את זה?
הוא מראה לי את התמונה הבאה:
האחיינים החמודים שלי בטיול בצפון. (אחותי, לא בוואטסאפ! את מוציאה אותי רע!)
קשה לי שלא לתהות אם רק הילדים שלי העשירו את עצמם בהריגת זומבים וקלאש רויאל.
לבסוף המפקח מעקם את הפה, נאנח וחותם לי על היד: “לא אם השנה, אבל עוברת”.
אני מאושרת עד הגג. עברתי!
החופש הגדול נגמר. על הדרך הוא גמר אותי ואת כל הכסף בחשבון אבל זהו. חזרה לשגרה.
ושגרה, בינינו, זה ממש לא רע.
אחיינית שלי ודעתה על גויאבה. (צילום: אלעזר יפרח)
***
ההמלצה האמיתית שלי: תאהבי את עצמך בדיוק כמו שאת
ועכשיו ברצינות, עם כל החשיבות שאני מייחסת לתזונה בריאה, יותר חשוב לי שזה יגביר אצלי את השלווה, יתנהל בטבעיות בבית, בלי פנאטיות ועם המון איזון.
איזון היא בכלל מילת מפתח בחיים - גם בהורות, בעבודה מהבית ובתזונה.
בכל תחום ובכל מימד נסי למצוא את האיזון שייצר לך שלווה פנימית.
אל תמדדי את עצמך בהשוואה לאחרים.
הצלחת של השכנה שלך - לא באמת יותר ירוקה.
את מאה אחוז בדיוק כמו שאת.
את האישה והאמא הכי טובה שאת יכולה להיות ואת ראויה לאהבה והערכה אינסופית.
***
הודעה שקיבלתי מאחת הקוראות, בהשראתה נכתב הפוסט:
הי יקירה, איזה כיף שנתקלתי בבלוג שלך במקרה.
טיפים מעולים וכמי שעובדת מהבית בשנה וחצי האחרונות וכל החיים בניסיון לשמור על המשקל מעודד לשמוע שהצלחת דווקא לרזות.
אני אמא לשלושה: בת 10 ותאומים בני 5.
אני מרגישה לאחרונה שעם העומס בעבודה החופש הגדול והחום, הזמינות של האוכל בחוץ הפכה לשגרה ואני כמעט ולא מבשלת והמחשבה על חוסר השליטה שיש לי על התזונה שלהם מבאסת אותי ממש...
אשמח לטיפים ומתכונים קלילים שייכנסו לשגרה שלנו במקום עוד עצירה במקדונלדס.
Sent on: 12 August, 2017
הנה התשובה ששלחתי לה:
מ' יקרה שלי,
אני כל כך מזדהה עם התחושות שבאות עם החופש הגדול הזה.
תכלס ה"חופש" הזה באמת "גדול" - גדול עלינו...
יותר מדי ימים שבהם הילדים כל היום בבית ואנחנו יוצאות מגדרנו ומתרוצצות ב-36 מעלות כדי שכולם יהיו מרוצים, כאילו יש איזה מישהו עם חותמת "עברה" שמחכה לנו אי שם ב-1 בספטמבר.
מה שעוזר לי בימים אלה זה דווקא לשחרר - לא לצפות מעצמי לעמוד באותם סטנדרטים של תזונה בריאה, אלא דווקא להבין שזה רק יגביר את התסכול שלי.
עדיין, אני מבינה אותך ואת הרצון להימנע מעוד כניסה למקדונלדס.
אני יכולה רק לשתף אותך מה עובד בשבילי לגבי תזונה של הילדים בחופש - מנות שהן מהירות הכנה ובריאות. כמובן שזה בהנחה שהילדים שלנו אוהבים אותם דברים פחות או יותר.
שלב ראשון
תוודאי שיש לך בבית כל מה שאת צריכה ל-3 ארוחות מהירות לפחות:
3 סוגי חלבונים: כרעיים/חזה עוף/סלמון קפוא - וכד'
3 סוגי ירקות שהילדים יאהבו: אפונה/תירס/ברוקולי - וכד'
3 סוגי פחמימות: פתיתים/אורז/קוסקוס
שלב שני
על הבוקר: תפשירי את אחד החלבונים - רק תניחי על השיש, לא הפשרה מהירה שפוגעת במרקם. לצורך הדוגמה: חזה עוף. כבר אז תחליטי מה הולך ליד זה: נניח אורז מעורבב עם גרגירי תירס.
בערך ב-12:00 שימי את האורז לבישול, ותקפיצי את החזה עוף.
תאמיני לי לא תהיי במטבח יותר מרבע שעה, כולל חיתוך של כמה עגבניות כדי לצאת ידי חובה :)
כלומר ב-12:30 יש לך ארוחת צהריים מוכנה ובריאה.
מנה אחרת מהירה היא קוסקוס - אם מעמידים סיר מרק בבוקר, בצהריים הוא מעדן, וכל הילדים מתים על קוסקוס.
אולי בהתחלה זה יהיה קשה, כמו כל הרגל. אבל מהר מאוד זה יהפוך לשיגרה, עד כדי כך שהילדים יעדיפו לאכול בבית.
ככה תחסכי זמן, דלק וכסף - והמצפון שלך (שאני ממליצה לבטל אותו לאלתר) - יהיה רגוע.
מי יודע, אולי האיש עם החותמת "עברה" באמת יחתום לנו בסוף החופש!
מקווה שעזרתי קצת.
נשיקות ותודה שכתבת לי!
***
לסיום, אין באמת מפקח דמיוני.
את יכולה כבר עכשיו לשחרר את הקולות מהראש באהבה ותעשי רק מה שטוב לך.
מאחלת לך חג שגרה שמח ושפוי.
