שנהיה לתחת
כשכולם יהיו עסוקים בסימני החג, אני אתמוגג מעוד סימן שהאנושות מתקדמת, כי הנה נראה שכולם סוף סוף קלטו שתחת גדול זה מהמם.
טבעונות. רב תרבותיות. תנועת ההאטה. פליאו. חיפוש עצמי. מציאת ייעוד...
בנוסף להבלחות השפיות המנחמות האלה, שמראות לי שהמין האנושי לא רק יודע להרוס את הכדור שעליו הוא יושב, אלא אפילו לעשות מדי פעם פעולת חשיבה עצמונית, יש סימן שבאמת מפיח בי בוכטות של תקווה לשנה החדשה:
תחת גדול זה כבר לא רק נורמטיבי, אלא אפילו יפה. נערץ. משובח.
[דמייני עכשיו קטע מקהלה של אפרו-אמריקאיות שופעות, מפליאות בקולן, מנענעות מרכולתן מצד לצד בגאווה. זום אין עיניים עצומות, קלוז אפ מטפחת ראש. אאאאאנד קאט]
הללויה.
רגע, אגס זה גס?
עין תחת עין
אחרי שקרעתי ת'תחת בצבא (מידה 46 באוגדה 36) השתחררתי ועבדתי בחנות לתינוקות.
בשיאה של תקופת הרזיה שהלכה לי בומבה, 'נשמה טובה' שעבדה איתי זרקה לי:
'לא משנה מה תעשי. תמיד יהיה לך תחת'.
מה שנקרא - ביעסה לי ת'תחת.
אבל היום, ערב ראש השנה בואכה יום כיפור אני סולחת לה ומכריזה בזאת: וואלה, צודקת!
אני לא יודעת מה איתה היום, אצל מי היא בחג ואם היא יושבת טוב (שואבת אנרגיות וממורמרת שכמותה). אני יודעת מה איתי - לי יש וואחד תחת ואני גאה בו.
ככה אני!
הראש שלי בתחת!
לא רק שאני מרוצה ממנו - אני מגדילה לעשות ומפנקת אותו בסקווטים all the way, כדי שיתעגל ויהיה ענק וחטוב ומלא נוכחות.
שיתפוצץ לי בתוך הג'ינסים הצמודים, שיתפקע מתוך הטייץ של החדר כושר שאני לא רואה מספיק מבפנים.
שהחוטיני יטבע לי בתוכו ושאני אצטרך לשים waze כדי לאתר אותו.
אני סוף סוף מאושרת וטוב לי עם הגוף שלי.
מברכת את הקמטים.
מלטפת באהבה את הקימורים.
חיה בשלום עם הציצים הנפולים כמו של ילידה אפריקאית שההנקות העניקו לי במתנה.
משתעשעת עם העור המיותר בבטן הרפויה אחרי הריונות שהביאו אותי למימדים עצומים של טנק מרכבה סימן שלוש (והרי לך עוד סימן חגיגי).
בוהה בהשלמה בשיער הלבן, שמזכיר לי רגע לפני שאני ממהרת להעלים אותו – שאני בחיים ושיש לי עוד שיעור או שניים ללמוד בפלאנטה הזו.
אני אוכלת מלא חלבונים, הרים של ירקות ומקפידה על חטאים בכל מיני גדלים (הו לואקר, ז'ה טם, מון אמי).
אה כן. ויש לי תחת.
והוא שלי.
ואני חולה לי על התחת.
נכון, אני עדיין מתרגלת מדי יום תנוחת ביסלי גריל** מול המראה, כדי לנסות ולאמוד אובייקטיבית את מימדיו עד כמה שניתן, אבל אני כבר ממש חיה איתו בשלום ואפילו באהבה.
[**לתרגול תנוחת ביסלי גריל, טעי רגלייך באסרטיביות ברצפה, כשגבך מופנה למראה וסובבי רק את פלג הגוף העליון, עד שתראי בצורה יציבה את אחורייך. הימתחי כך עד שתחושי אי נוחות כללית. זה עוד סימן חגיגי - שאת צריכה לעשות הפסקת קפה ולואקר].
הזדמנות לבחון את עצמך - איך תדעי שיש לך תסביך תחת גדול ושהגיע הזמן להשלים איתו ופשוט להתחיל לאכול בריא:
יש לך בארון ערימה של בגדים מנודים ש'עושים לך תחת'
את מתרגלת תנוחת ביסלי גריל מול המראה יותר מפעם ביום
בסביבה עוינת רוויית ביקיני את נועצת מבטים בתחתים קטנים של נשים בגילך (ולעזאזל איתן!)
החיים שלך תותים :)
דבר אחרון – פשוט כי כבר נכנסתי לאווירה של חשבון נפש וכאלה, אני כבר לא יכולה לעצור בעצמי:
יש לי וידוי.
אני עוקבת אחרי תחתים (נו, טוב. באינסטגרם).
זהו. אמרתי את זה.
מה אני יכולה לעשות?
עושה לי טוב לראות נשים עמלות במטרה להשיג לעצמן תחת כמו שלי - סוף סוף משהו שיש לי בלי להתאמץ! בלי לרוץ, ליפול, לזחול.
פשוט יש לי.
תחת גדול. לתפארת מדינת ישראל.
העמוד האהוב עליי באינסטגרם נקרא bootytransformation# שמראה בעקביות נשים סקיניות שעמלו עבדו בפרך ונראות היום סוף הדרך: חטובות, שריריות – ומלאות.
אני מדחיקה את העובדה שגברים מריירים על העמוד הזה ואוהבת את זה שהנשים המופיעות שם מתגאות בעובדה שכמות הקלוריות שלהן הוכפלה במקביל לחיזוק הגוף – שזה כל כך הגיוני ובריא, לאכול טוב ולהשקיע בגוף שלנו כמו שמגיע לו.
אז מה אני לא אוהבת בעמוד הזה - ובכלל בתופעה?
מצד אחד - תענוג לראות נשים מכל העולם מזיעות עצמן לדעת כדי להגדיל את התחת - מה שהטבע נתן לי בחינם.
מצד שני – אני לא יכולה שלא לתהות שמא התחת הפך לעוד אמצעי להחפצת נשים וכל הווג'ע ראס סביבו שוב עובד לרעתנו – ושוב אנחנו עושות פליק פלאקים באוויר כדי להתאים את עצמנו למדדי יופי של בבונים שוביניסטיים? איי וונדר, וומן.
תלוי מה יש מתחת
תכלס, אני חושבת שאם את מאלה שעובדות קשה כדי להגדיל את התחת ומה שמניע אותך זה בריאות, יופי, גוף בריא וחזק ומלא שרירים – אני מאחורייך.
אבל אם מה שמניע אותך זה הנורמה, הקונפורמיסטיות והרצון להיות סקסית כי זה מה שנחשב סקסי כרגע – אז לבריאות מותק, אני לא אעמוד בדרכך, אבל חבל, כי את מפספסת את העיקר.
והעיקר (את יושבת?)
העיקר זה שתאהבי את מה שיש לך ותתייחסי לגוף שלך בכבוד.
תאכלי בריא. תשתי ליטר מים עד 13:00 כל יום. תזייפי רומן עם הירקן. תחטאי – אבל בקטן. תאמצי לך לשנה החדשה כמה עוגנים ועופי על עצמך כי מגיע לך.
גם אם את עמוסה ולחוצה ויש לך ערימות של ילדים סביבך וטונות של משימות – הכל יכול לחכות שניה שתחתכי לך סלט. תקפיצי איזה חזה עוף - ושבי לך בשקט לאכול כמו בתאדם.
תאמיני לי, הטירוף לא ילך לשומקום. רק תהיי שבעה יותר כדי להתמודד איתו.
בפעם הבאה שמכשפה מציעה לך תפוח - תזכרי מי הכי יפה בכל העיר, כן?
תחת שמי ים התיכון
לשנה החדשה אני מאחלת שלום עולמי בכלל ובמזרח התיכון בפרט, ואם יש משהו שאני נחושה לבצע ברשימה האישית הדי ארוכה שלי לשנה הקרובה - זה להתחטב ולעצב את הגוף.
הרי 50% ממה שכל המהממות האלה עושות זה להכפיל את כמות הקלוריות.
פיס אוף קייק תפוחים! בזה אני ממש יכולה להצטיין.
לגבי החלק השני של הזעת יתר בחדר כושר – תני לי לחשוב על זה רגע.
המממ... מה שנקרא - נדבר אחרי החגים...?
