זה בכלל ענין של כבוד, לעצמי

אחרי שנים של כשלונות בנושא הרגלי תזונה, יש לי מעט מאוד מנטרות בראש שבאמת עוזרות לי ברגעי משבר כשאני ניגשת למטבח, בין שיחת טלפון להמשך עבודה על מצגת.

אחת המנטרות, צפה אצלי קבוע בדיוק בשניה שבה אני רוצה להזין את עצמי בשטויות, ככה בדרך בין היד לפה. באותו רגע, מהדהד לי משפט שתכלס לקחתי מהדיאטנית שליוותה אותי שנים, לירון פז:

את לא פח זבל.

לירון לימדה אותי המון, אבל זה היה הדבר החשוב ביותר: הגוף שלי הוא לא פח זבל. הוא לא ראוי לשאריות האוכל של הילדים, לא לאוכל מזיק ולא מזין. פשוט מגיע לו יותר.

וזה בכלל לא ענין של תזונה בעצם, אלא ענין של כבוד שלי, לעצמי.

התפיסה הזו שינתה אצלי גישה מקצה לקצה. היא הפכה לי את דרך קבלת ההחלטות. הכניסה בי מנגנון שליטה שלא צריך שום תחזוק.

פשוט עצם הידיעה המזוקקת שהגוף שלי ראוי ליותר. לטוב ביותר.

גם שלך.